היי חברים,
למי שלא מכיר אותי שמי הלנה עמרם ואני שדכנית בינלאומית בעלת ניסיון של 44 שנה. היו לי משרדים ברחבי ארה"ב ובלונדון ולפני כ-7 שנים חזרתי לארץ על מנת לעשות את מלאכת הקודש כאן ולתרום לכל הרווקים והרווקות, היפיפים והיפיפיות שיש לנו כאן בארץ.
 |
| אני בצעירותי |
אז למה בעצם התחלתי להיות שדכנית?
נולדתי בשנת 1949 בקריית חיים, בת למשה וצביה ליבוביץ. הוריי התגרשו כאשר הייתי בת 14, הם אינם היו מתאימים מנטלית. אבא שלי הוא צ'כי ואמי ז"ל הייתה כורדית והמנטליות העדתית שלהם היא זו שהקשתה על הקשר שלהם יותר מכל. אני מאמינה שאנשים צריכים להתאים ע"פ גיל, השכלה וכו' אך בעיקר צריכה להיות התאמה מושלמת של תכונות האופי שלהם, התחביבים שלהם והמנטליות שאליה הם מתחברים.
את השידוך הראשון שלי עשיתי על מנת שאוכל להינשא לבעלי היקר, איתמר. בקרב העדה שלי קיימת מסורת שעל פיה צעירי המשפחה אינם יכולים להינשא לפני אחיהם הבוגרים ומאחר שאחיו הגדול של איתמר אינו היה נשוי החלטתי להפגיש אותו עם בחורה נפלאה. זמן קצר לאחר מכן הם נישאו, וכך יכולנו אני ואיתמר להמשיך בתכנון החתונה שלנו. איתמר ואני נשואים עד היום, יש לנו שני בנים מקסימים וחמישה נכדים מדהימים, אני מודה כל יום לאלוהים על המשפחה שאני נמצאת בה.
לאחר מכן יצא שהתחלתי להפגיש אנשים על בסיס לא רשמי, תמיד היה בעיניי משהו מאד קסום בלראות שני אנשים מתאהבים אחד בשני ולדעת שיש לך חלק בזה, שגרמת לבן אדם להיות מאושר ולהקים משפחה.
כמו שסיפרתי, גדלתי בקריית חיים, עיר שרבים מתושביה מכירים אלה את אלה. אולם גם בחברה כל כך קטנה, באופן יחסי, לא תמיד פשוט למצוא את האדם המתאים. דווקא אירוני אך עצוב הוא שדווקא במלחמת ששת הימים, שנת 1967, נשים רבות שנותרו אלמנות לאחר המלחמה השתוקקו להינשא מחדש, ואני בתור חברה שלהן התחלתי לסייע להן.
הסתובבתי בעיר, הגעתי לאוניברסיטאות, לבתי עסק ומשרדים רבים בניסיון למצוא בחורים רווקים ונאים לחברות שלי, והצלחתי.
לא חלף זמן רב והבנתי שזה הייעוד שלי בחיים, לחבר בין אנשים ולהביא אותם לשקט ולשלווה שלהם הם מתפללים.
מה שעמד לזכותי בהצלחה ביצירת קשרים בין הזוגות, מעבר למסירות והכח רצון הרב שהיה לי, זו טביעת העין שלי ביחס לאנשים. לא רק הבנתי מה הם רוצים ומחפשים אלא הבנתי גם מה הם צריכים ואפילו לא יודעים שהם צריכים, וידעתי לתת בהם את האמונה שאין דבר שהם לא יוכלו להשיג - כל עוד יאמינו בעצמם.
